דבש וטל דבש

מהו דבש והאם הוא קשור לטל דבש?

דבש וטל דבש הם שני מקורות הסוכר הקדומים ביותר הידועים לאדם.
אתחיל דווקא עם הפחות מוכר לנו – טל דבש, "דבש" זה אינו מופק ע"י דבורים ומוצאים אותו בצמחים נגועים קשה בכנימות. הכנימות מוצצות את נוזלי השיפה מהצמח, נוזלים אלה כה עשירים בסוכר עד שהכנימות מפרישות אותו. נמלים אוספות את הנוזל ולמעשה הן מעבירות את הכנימות ומגדלות אותן בדיוק כפי שאנו מגדלים צאן ובקר. כאשר יש המון כנימות, הנוזל המתוק נוזל ומטפטף לארץ.
נוזל זה נקרא טל דבש וכאשר הוא מתייבש נראה קליפה לבנה ומתוקה על הארץ ממש כמו המן שבני ישראל אכלו במדבר.

הדבש לעומת זאת מיוצר ע"י דבורים. 
ככלל דבורים ואחיותיהן הצרעות ניזונות מסוכר בעוד הרימות (הזחלים של הדבורים\צרעות) ניזונות מחלבון או חלבון וסוכר. אצל הצרעות, הפועלות הבוגרות צדות, אוכלות את הבשר ומפרישות לרימות נוזל עשיר בחלבון. הדבורים לעומתן אוספות אבקת פרחים אותה הן מערבבות עם דבש למזון שנקרא ריפתא שאותו מקבלות הרימות. הדבורים מפיקות מזון נוסף שנקרא מזון מלכות ובו יש תכולת אבקה גבוהה במיוחד, מזון זה מיועד לגידול מלכות הדבורים והוא עשיר באופן מיוחד.

אז הזכרנו שני תוצרים של הכוורת מזון מלכות ואבקה (פולן), מה עם הדבש?

הדבורים מחפשות נוזל מתוק, בטבע מדובר בעיקר על צוף פרחים אבל כל נוזל מתוק טוב מבחינתן ויצא לי לראות כוורות מלאות ב"דבש" אדום בטעם תרכיז מיץ פטל שנאלצנו לזרוק. הדבש מכיל בעיקר סוכר והדבורים אוגרות אותו לצד אבקה לתקופות בהן אין פריחה.
הדבורה אוספת צוף, מאכסנת אותו בבטנה ומקיאה אותו אל תאי חלות הדבש שם דבורים אחרות מייבשות ומרכזות אותו בעזרת נפנוף כנפיהן. בצורה זו ניכנסים לדבש האנזימים גלוקוז אינברטאז שמפרק מולקולת סוכרוז לגלוקוז ופרוקטוז והאנזים גלוקוז אוקסידאז שגורם ליצירת מי חמצן להם תכונות אנטי בקטריליות. מסוגים שונים של צוף ייווצרו סוגים שונים של דבש. יותר ממיליון מעופי דבורים יאספו כ-4 ק"ג של צוף שהם בערך ק"ג דבש.

הדבש מורכב מ-20% מים, כ-75% סוכרים (פרוקטוז – סוכר פירות, גלוקוז – סוכר ענבים) כאשר הפרוקטוז תורם את המתיקות והגלוקוז מסוגל לגרום להתגבשות הדבש. קיימים בדבש מינרלים ויתמינים כדוגמת ויטמין B3, אשלגן וסידן אך ריכוזם אפסי.

ריכוז הסוכר הגבוהה ומי החמצן מונעים התפתחות חיידקים מלבד חיידק הבוטולינום ולכן לא מומלץ לתת לתינורות דבש. כשהדבש מוכן, חותמות הדבורים את התא וכך מונעות ממנו לספוח מים וממי החמצן להתפרק. בצורה זו יכול הדבש להישמר לאורך זמן.

אנו מגדלים את הדבורים בכוורות כאשר כל קומה בכוורת מכילה כ-10 חלות ובהן תאים שמשמשים לאגירת דבש, אבקה והתלה וגידול דבורים חדשות. בכדי לגרום לדבורים לאגור כמות גדולה של דבש שמים רשת שמונעת מהמלכה לעבור לקומות גבוהות וכך קומות אלה משמשות לאגירת דבש בלבד.
בכל קומה יש בין 20 ל-30 ק"ג דבש.

כאשר קומות הדבש מוכנות לרדייה (איסוף הדבש) הדבוראי לוקח אותן למקום מרוחק מהכוורות, מוציא את החלות ומסיר את שכבת השעווה (דונג) שהגנה על הדבש.

מכניסים לצנטרפוגה שנראת כמו סיר גדול כך שהדבש נזרק לדפנות ונוזל למטה ישר אל ברז שנמצא בתחתית. מאכסנים את הדבש במיכל גדול מספר ימים בהם שאריות שעווה צפות למעלה. עכשיו ממלאים צנצנות וזה הדבש שאנו קונים בחנות.

כאן המקום לספר על עוד שלושה מוצרי כוורת:

1.      פרופוליס, כאשר יש פגמים במבנה הכוורת הדבורים מתקנות אותם בעזרת "עיסת נייר" הן לועסות חלקי צמחים ויוצרות עיסה שמתיבשת ומתקשה. לחומר שנוצר יש תכונות אנטי מיקרוביליות והוא נקרא פרופוליס. 

2.      שעווה או דונג, חלות דבש ישנות מועברות לתנור שממיס את השעווה, זו נאגרת ומשמשת לייצור תבנית לחלות דבש חדשות, תעשיית הקוסמטיקה ושנים רבות שימשה ליצור נרות ותעשיית הצורפות.

3.      תוצר נוסף של חלות הדבש הוא מה שנשאר אחרי שהדבש והדונג הופקו. מדובר למעשה על שיירי פקעות הגלמים של אלפי דבורים שגדלו בתאי החלה. חומר זה הנו חומר בערה מעולה ויש לו ריח נעים של דבש.