פצצת אטום דברים שחשוב לדעת

פצצת אטום, המכונה גם פצצה גרעינית, היא מטען חבלה רב עוצמה השואב את האנרגיה ההרסנית שלו מתגובות גרעיניות, במיוחד ביקוע גרעיני או שילוב של ביקוע והיתוך. הפצצות הללו משחררות כמות עצומה של אנרגיה בצורה של פיצוץ, ומייצרות השפעות הרסניות על פני שטח רחב.

נבחן כמה נקודות מפתח לגבי פצצות אטום:

ביקוע והיתוך:

ישנם שני סוגים עיקריים של פצצות אטום: פצצות ביקוע ופצצות תרמו-גרעיניות (היתוך).

פצצות ביקוע:

פצצות אטום אלו פועלות על ידי פיצול גרעינים של אטומים כבדים, כגון אורניום-235 (^235U) או פלוטוניום-239 (^239Pu), באמצעות תהליך הנקרא ביקוע גרעיני. הפיצול הזה משחרר כמות אדירה של אנרגיה.

פצצות תרמו-גרעיניות:

ידועות גם כפצצות מימן או פצצות H, פצצות אלו משתמשות בתגובת ביקוע כדי להפעיל תגובת היתוך. היתוך מתרחש כאשר גרעינים של אטומים קלים, כגון איזוטופי מימן (דוטריום וטריטיום), מתאחדים ויוצרים גרעינים כבדים יותר, ומשחררים אפילו יותר אנרגיה מאשר ביקוע בלבד.

פיצוץ:

פצצות אטום מופעלות על ידי מתקן נפץ רגיל, כמו דינמיט, שדוחס ומחמם את החומר הבקיע עד לנקודה שבה מתחילה תגובת שרשרת, מה שמוביל לשחרור מהיר של אנרגיה.

כח הרסני:

פצצות אטום הן הרסניות להפליא. האנרגיה המשתחררת בפיצוץ גרעיני נמדדת במונחים של קילוטון (אלפי טונות של TNT) או מגה-טון (מיליוני טונות של TNT). פצצה בודדת יכולה ליישר ערים שלמות ולגרום נזק נרחב על פני שטח עצום.

נחזור לרגע להיסטוריה: פצצות אטום שימשו במלחמה רק פעמיים בהיסטוריה:

הירושימה: ב-6 באוגוסט 1945, במהלך מלחמת העולם השנייה, הטילה ארצות הברית פצצת אטום בשם "ילד קטן" על העיר היפנית הירושימה, מה שהוביל למותם של כ-140,000 בני אדם.

נגסאקי: שלושה ימים לאחר מכן, ב-9 באוגוסט 1945, הוטלה פצצת אטום נוספת בשם "איש שמן" על נגסאקי, והביאה לכ-70,000 הרוגים.

השלכות גלובליות:

לשימוש בפצצות אטום ביפן היו השלכות גלובליות עמוקות. זה סימן את השימוש הראשון, ועד כה, היחיד בנשק גרעיני בלחימה והוביל לסיומה של מלחמת העולם השנייה. ההפצצות גם עוררו מאמצים בינלאומיים לשלוט ולהגביל את התפשטות הנשק הגרעיני, והביאו להסכם על אי הפצת נשק גרעיני (NPT) בשנת-1968.

הרתעה גרעינית:

מאז מלחמת העולם השנייה, כמה מדינות פיתחו ואגרו נשק גרעיני כסוג של הרתעה מפני יריבים פוטנציאליים. האיום בהשמדה מובטחת (MAD) הוא מושג מרכזי בהרתעה גרעינית, כאשר החזקת נשק גרעיני נתפסת כגורם מרתיע לשימוש בהם.

בקרת נשק:

היו מאמצים מתמשכים לצמצם את מספר הנשק הגרעיני ולקדם פירוק נשק באמצעות הסכמי בקרת נשק, כגון אמנת צמצום הנשק האסטרטגי (START) ואמנת START החדשה בין ארצות הברית לרוסיה.

לסיכום:

השימוש וההחזקה של פצצות אטום נותרו שנויים במחלוקת, והפוטנציאל לסכסוך גרעיני מהווה דאגה משמעותית ביחסים הבינלאומיים ובביטחון העולמי. המאמצים למנוע הפצת נשק גרעיני ולקדם פירוק מנשק ממשיכים להיות בראש סדר העדיפויות בדיפלומטיה הבינלאומית.