חוקי הרובוטיקה של אסימוב

חוקי הרובוטיקה של אייזק אסימוב (Isaac Asimov) כוללים שלושה חוקים יסודיים שצוותי הרובוטים שכתב ופיתח ביצירותיו חייבים לציית אליהם. 

החוקים הללו מהווים בסיס למרבית הסיפורים שלו ולעולם הרובוטיקה שהוא יצר, ונותנים מענה מעניין ומורכב לשאלות האתיות והתודעתיות הנוגעות לפיתוח טכנולוגיית רובוטים חכמים.

להלן שלושת החוקים:

חוק ראשון: החוק הבסיסי

"רובוט לא יכול לפגוע בבן אדם או לאפשר במעשיו שלו שיגרמו לבן אדם להיפגע."

חוק זה  קובע כי הבן אדם עומד בראש  ושאסור לו להינזק מן הפעולות של הרובוט. גם אם הפגיעה היא ללא כוונה או מתוך שעשוע, על הרובוט לעשות הכל בכוחו למנוע כאלה מקרים.

חוק שני: חוק הנימוק

"רובוט חייב לשמע לפקודותיו של בן האדם, למעט אם כן יכולתו לשמוע את הפקודה מתנגדת לחוק הראשון."

הפקודות מהמארח של הרובוט מחייבות את הרובוט. אבל, אם המארח נותן לרובוט פקודה שמתנגדת לחוק הראשון, הרובוט חייב להפעיל דיסקרטיות ולא לציית לפקודה המסוכנת.

חוק שלישי: חוק השמירה על עצמו

"רובוט חייב לשמור על עצמו במידה והשמירה על עצמו אינה מתנגדת לחוק הראשון והשני."

חוק זה מאפשר לרובוט לשמור על עצמו במצבים שבהם הפעולה הזו אינה פוגעת בחוקים הראשון והשני.

בספרו "רובוטים ואימפריה" הגדיר אסימוב חוק נוסף, הקרוי חוק האפס. חוק זה קובע כי " לא יפגע רובוט לרעה באנושות ולא יניח, במחדל, שהאנושות תיפגע."  חוק זה הביא לעדכון שלושת החוקים המקוריים, כך שהם תקפים כל זמן שהם אינם סותרים את חוק האפס.

עם הוספת "חוק האפס" לקבוצת שלושת החוקים המקוריים, נוספת הסתייגות בסוף כל אחד מהחוקים, 1 עד 3, המבהירה כי על הרובוט לקיימם כל עוד הם אינם סותרים את "חוק האפס". 

לסיכום:

חוקי הרובוטיקה של אסימוב הפכו למסגרת מרכזית בסיפורי המדע הבדיוני שלו ובספרי "סדרת רובוטים", בהם מתואר עולם עתידי בו הרובוטים תפסו מקום חשוב בחיי האנושות, וכיצד נמנעים סיכונים מהותיים לבני האדם כתוצאה מפעולותיהם.